אני תמיד תוהה איך זה שאנשים מוכנים להשתתף בפרויקטים כאלה. יש לי תמונות מגיל ההתבגרות שהייתי מתביישת להביט בהן שוב גם אם היו מכניסים אותי לבדי לחדר אטום, מוקף דלתות כספת עבות, קילומטר מתחת לאדמה. עם כיסוי עיניים. עם זאת, יש אנשים שמרימים בגאון תמונות מתקופות כעורות ומוזרות במיוחד בחייהם – וחזיז ורעם – אפילו מחייכים תוך כדי.
ועכשיו, רק לרגע, אני אפסיק להיות קיצונית, גוזמאית ודרמטית – פרויקט התמונות הזה, שנקרא : Awkward Years Project – פרויקט השנים המביכות, מורכב מסדרת תמונות מקסימות של אנשים שמחזיקים תצלומים ישנים של עצמם בתקופות, נו איך לומר, שהם היו ילדי כאפות. ילדים שיושבים במושב הראשון באוטובוס, ליד המדריך, בטיול השנתי. ילדים שבהפסקות בין השיעורים הולכים להחליף את ספר הספרייה ומתחילים לקרוא אחד חדש. אה רגע, זו הייתי אני. בקיצור, הבנתם את הנקודה. הפרויקט הינו פרי מוחה של מרילי אלרד מיוטה ואני יכולה רק לנחש איזו ילדה היא הייתה בבית הספר. מרילי, כולנו איתך קוקי.
