ייתכן ויצא לכם להתקל באחד או יותר מהאיורים הבאים ברחבי הרשת, אני יודעת שלי יצא. הבוקר, עם זאת, נתקלתי במקבץ מכובד של עבודות של האמן הפולני הלא-פחות-מגאון-מבריק בעיניי, פול קוזינסקי.
בתור חובבת מושבעת של סוריאליזם וסאטירה, הצלחתי למצוא בין עבודותיו של פול כמה יצירות שאני כנראה אשמור בתיקייה של כבוד על המחשב ואולי אפילו אשלח להדפסה ומסגור.
העבודות של קוזינסקי מצליחות להעביר מסר סאטירי חריף, נוקב ובועט, לפעמים בצורה של מטאפורות מאוירות ולפעמים באופן פשוט וברור יחסית.
אני סאקרית של מטאפורות, והשילוב בין המסר הפוצע שהוא מעביר איתן לבין הכישרון והחדות שבהם הוא מאייר אותן – מציג מפגן יצירתיות מעורר הערצה.
בחלק מהעבודות המסר קופץ לעין ומובן מיד ובחלק אחר, קוזינסקי מעביד את הצופה, מאלץ אותו לחשוב, להתאמץ, לתת פרשונות, לפתור חידה. לתור אחר כל הפרטים בתמונה, קטנים כגדולים, להפעיל את כל מערך הערכים ההיסטוריים והאסוצייאטיביים שיש לצופה על מנת להבין למה התכוון המאייר. והגילוי תמיד מלווה בתחושת – "וואו, פאק".
קוזינסקי נוגע כמעט בהכל: עוני, ניצול, הבדלי מעמדות, פוליטיקה, מלחמות, מוות, מלחמה, תהילה, איכות הסביבה (כולל סוגיית היחס לבע"ח) ועוד.
אחת התמונות שהכי נגעו בי אישית, היא של אדם השותה מבקבוק בירה שאל תחתיתו מחובר קרס דיג. לקח לי כמה שניות לפענח מה זה מנסה להגיד. ולכם?
