לאחרונה נדמה לי שהם משתלטים על העולם – אמני סוריאליזם מכל הסוגים, שעושים את דרכם אל חלון בדפדפן שלי ותולשים את תשומת הלב שלי מהמקום. ובכן, זה עובד להם יופי טופי.
בן זנק, צלם ניו יורקי שלי אישית מאוד הזכיר עבודות של קייל תומפסון עליו כתבתי כאן לא מזמן, הצליח לעורר בי עניין מידי.
אני לא מתיימרת לנתח את התמונות של זנק, או לתת פירוש לסצנות המשונות והתלושות שהוא מציג, משום שזו תהיה המטרה ההפוכה להן. התמונות האלה הן בדיוק הסיפור האישי של כל אחד, נקודת מבט סובייקטיבית הנתונה לאינסוף פרשנויות על ידי הצופה.
לי באופן אישי התמונות נראות כמציגות סיטואציות רגשיות מורכבות, ובעיקר חרדה, תקיעות ואובדנות וחיפוש. כן, די קודר, אני יודעת.
עם זאת, אין לי ספק שאנשים שונים יראו דברים שונים, כמו אופטימיות, חופש, התחדשות, התחלות, אומץ ואפילו לידה.
זנק, שעבודותיו מושפעות מהאמן רונדי סמית' מעיד על העבודות שלו כ"אוסף של תחושות עכשוויות ותחושות מן העבר, שמבטאות סוג של מאבק כוחות פנימי". מבטאות באופן מעורר השראה, יש להוסיף.
באמצעות: mymodernmet