בין אוהבי החתולים לאוהבי הכלבים יש ויכוח עתיק יומין בנוגע לרמת האהבה של חיית המחמד לבעליה. בעוד כלבים נתפסים כחייה מאוד רגשנית ומחוברת לבעליה, חתולים נחשבים למרוחקים יותר, עצמאיים ולא מסורים.
החוקר דניאל מילב מאוניברסיטת לינקולן, החליט לבחון על ידי ניסוי את המסירות ורמת הקשר בין החתול לבעליו. לצורך כך, השתמש דניאל בניסוי פסיכולוגי מפורסם משנות השבעים אשר בחן את הקשר בין אמא לתינוק שלה.
במסגרת הניסוי הוכנסו אם ותינוק לחדר קטן מלא צעצועים. כל עוד התינוק הרגיש בטוח בסביבת אמו הוא שיחק במרץ בצעצועים וחקר את החדר, אך בהמשך, כשנכנסה לחדר דמות זרה, התינוק שעסוק היה במשחקים עזב הכל ורץ לאמו אצלה הוא מרגיש מוגן. בהמשך, כשדעתו של התינוק הוסחה על ידי הבחורה הזרה, עזבה האם את החדר לכמה דקות. כשחזרה, מיד הבחין בה התינוק ורץ לזרועותיה.
על הניסוי הזה חזר החוקר כשהפעם הוא בוחן את העניין עם כלב וחתול. כפי שתראו בסרטון, כלב הלברדור התנהג בסיטואציה הזו בצורה דומה מאוד להתנהגותו של התינוק בניסו יהמקורי. לעומת זאת, כשהניסוי בוצע עם חתול ובעליו, ובכן, התוצאות היו מעט שונות.
הכלב מחפש אחר בעליו. החתול הגיב קצת אחרת
אז כמובן, יהיה מטופש לקפוץ למסקנה על פיה חתולים כלל לא אוהבים את בעליהם על פי ניסוי אחד.לכן, דניאל וחבורתו בדקו 20 חתולים שונים, וכולם הגיבו בצורה דומה. אז מה כן אפשר להסיק מהניסוי? בעיקר שחתולים הם חיה עצמאית והרבה פחות תלותית מכלבים או בני אדם ושאולי, רק אולי, חתולים לא באמת צריכים אתכם הבעלים כמו שנדמה לכם.
מתוך הניסוי המקורי בשנות השבעים.