הפעם יש באמתחתי משהו, גם מחוכם, גם מתוק להחריד, גם מקסים ומשובב נפש, גם מרגש וגם, אפילו, מחזיר קצת את האמון באנושות.
מקלט להצלת חיות במדינת ברקס, פנסילבניה, יזם תכנית שאינה רק מקסימה ומחממת לב, אני מוצאת אותה מחוכמת. אחת כזו שבאמת ניכר שהושקעה בה מחשבה אכפתית ומעמיקה.
בתכנית, שנקראת "חברים לספר" (Book Buddies), מגיעים ילדים בכיתות א' עד ח', לחדר האימוץ הנעים של מקלט לחתולי רחוב, כדי להקריא להם ספרים. כן, הבנתם נכון – להקריא סיפור, לחתול*. בתור חובבת חתולים מושבעת, בחיי שהדבר שאני מוצאת כמוזר ומשעשע, זה דווקא שנמען הסיפור הוא חתול, כי עם כל חיה אחרת זה עוד היה מסתדר לי איכשהו.
בכל אופן, כך זה עובד – הילדים משפרים את יכולת הקריאה שלהם, משום שיש להם נמען "שקט וקשוב", ויש על כתפיהם הקטנות אחריות בוגרת (בדרך הילד הוא זה שמקריאים לו סיפור) ותחושת שליחות מסוימת.החתול, מצידו, מטריל את הילד, מכפכף את הספר, מורט להם את השיער, בוהה תוך רביצה, מתחכך בפינות הספרים ולעתים, באורח פלא, יושב קרוב, בשקט, ללא נוע, ומקשיב.
אל לנו לשכוח, כי בכל הסיפור הזה, גם החתולים הנשכחים הללו יוצאים נשכרים וזוכים לחיבה ויחס אנושי חם, כמו שרק ילדים (לפחות מהסוג שמגיע למקלט לחתולים כדי להקריא להם סיפורים), יכולים לתת. בקיצור, קסם אמתי, יוזמה נפלאה.
מאז הקמת הפרויקט באוגוסט 2013, השתתפו בו ילדים רבים, כולל ילדים אוטיסטים וילדים הלומדים בביתם, ויכולות הקריאה שלהם השתפרו באופן ניכר. אין צל של ספק בליבי, שגם החתולים מבסוטים.
את הפרויקט המופלא הזה, אגב, אפשר למצוא בטוויטר, פייסבוק, פינטרסט, יוטיוב וגם באתר, שם ניתן גם לתרום.מוזמנים לעלעל בתמונות ולהשתלל (מלשון להפוך לשלולית) מבפנים.
(*הניסוח אמנם בזכר כדי לא לטרחן, אבל כמובן מתייחס לשני המינים. תגידו תודה שלא קראתי לכולם חתולות במילעיל).
via Laughing Squid