לפני שאתחיל, אני צריכה להתוודות: אני מכורה לפורים. מאז ומעולם אני משקיעה ומדייקת בתחפושות מבלי להתחשב בפורפורציות הגיוניות. מהתלתל המודבק על עצם הלחי של עלמה משנות העשרים דרך עדשות כחולות בעינייה של ערפדית חיוורת מהמאה ה-16 ועד להשתכשכות בבוץ ששפכתי במרפסת עם שמלתה של כלה שקמה מהקבר. אני כנראה מאוד אוהבת לבלות בתוך דמויות פנטסטיות שהן אינן אני, וזה פשוט כיף לא נורמלי בעיניי. אבל מספיק לדבר עליי, בואו נדבר על חביבה, בלה ופרץ, ברוריה, רחל, חנה, ליליה, מרים ועוד כמה קשישים ישראלים חביבים שמוכיחים, בניגוד לכמה אנשים יבשושים שאני מכירה, שלפורים אין גיל. שבכל שנה, לא משנה כמה מהן מאחורייך, אפשר להנות מהזמן הזה שמוקדש להתגנדרות באדרת אחרת.
"המרכז ע"ש מיטשל", שלפי השמועות היה בעבר החדר בו החליפו השחקנים ב"הבימה" תלבושות, משמש היום חדר פעילות לאזרחים וותיקים בתל אביב. שם גם נולד לפני מספר שבועות, " Mitchell's house Project", פרוייקט צילום קטן שמטרתו המקורית הייתה יצירת לוח שנה חגיגי לקהילת המרכז.
את הרעיון יזמה חן ינוביץ', שבעזרת חניתה קאופמן, מנהלת המרכז, הצליחו למוגג את הסקפטיות והרתיעה ולהפיח התרגשות, שמחה וחדוות חג בקשישים שהוצג בפניהם הרעיון ה"משונה". לאט לאט, הצליחו החברים להשתלט על ערימת התחפושות, לבחור לעצמם את מה שמתאים ולהתמסר לצילום. התוצאה – מרגשת, מעלה חיוך ומחממת את הלב.
צילמו בהתנדבות: רונית כהן ואורי טאוב.
משתתפים בתמונות: הזוג בלה ופרץ צימר, חביבה שפירא, ברוריה לישצ'נסקי, אוגניה אבדלה, רחל מונטנה, חנה יחימוביץ,פרידה וייס, ליליה דגני, חיה ליטקה, ארנה לופנפלד, מרים אברהמי, שלמה אלמגור, חן ינוביץ ונועה ברודצקי.
את הפרויקט, שכלל גם מסיבה פורימית, ליוו בהתנדבות הדיג'יי חן ונועה וצמד הצלמים רונית כהן ואורי טאוב Ori_Ronit photography.
קרדיטים נוספים: סטייליסטית: גילי סיוון כהן מאפרת: ניצן בוהדנה. תודה לחוג לאמנות התאטרון אוניברסיטת תל אביב שתרם את התלבושות והנהלת המרכז: חניתה קאופמן ודורית קונפורטי, שושנה כהן, שמוליק אורן ודנה ארביב, וכם לעמותת רעות בשיתוף ועיריית תל אביב.